החלטה בתיק ע"מ 1125/13

העורר עצור מאז 1.1.13 בחשד למעורבות בתכנון לחטוף ישראלי. לאחר מספר הארכות מעצר, ביום 28/1/13 ביקשה התביעה מבית המשפט להאריך את מעצרו ב- 10 ימים.

כב' השופט אלדן מבית המשפט הצבאי שומרון התחשב בהחלטתו בטענתו של הסנגור בדבר חוסר תום לב מצד הרשות החוקרת, שבערב לפני דיון המעצר הציעה לסנגור להסכים למעצר של 4 ימים, אך משסירב לכך, ביקשה 10 ימי מעצר נוספים. השופט ציין כי אין דעתו נוחה מהתנהלות גורמי החקירה והסנגוריה כאחד. בסופו של דבר ערך השופט אלדן איזון בין צורכי החקירה המתפתחת לבין חירותו של העורר ורצונו לפגוש את משפחתו בבית המשפט, והאריך את מעצרו של העורר ב- 4 ימים, שמסתיימים מחר.

הסנגור הגיש ערר על ההחלטה. בדיון היום בפניי שב וטען אודות חוסר תום ליבן של רשויות החקירה, שכדי להצדיק את בקשת המעצר המורחבת "המציאו" פעולות חקירה שלא היו דרושות מלכתחילה. הוא הוסיף כי לבית המשפט קמא לא הייתה סמכות לדון במעצרו של העורר ולהאריכו, משום שטרם חלפו כל ימי החקירה שאושרו בהחלטה קודמת של בית המשפט. היה על הרשויות ועל בית המשפט למצות את ימי המעצר שכבר אושרו ולא להאריכם מראש לתקופה נוספת. לפיכך, ביקש הסנגור כי אבטל את החלטת בית המשפט קמא ואורה על שחרורו של העורר לאלתר.

התובע הנכבד ביקש להפריד בין הטענות נגד התנהלותן של הרשויות לבין טענות בדבר סמכות בית המשפט. לבית המשפט הייתה סמכות לדון בבקשה להארכת המעצר, ומשאישר את פעולות החקירה שהתבקשו, אין עוד מקום לטענות כי מדובר בפעולות "שהומצאו" כדברי הסנגור.

עליי לציין כי התביעה בשתי הערכאות לא סתרה את טענות הסנגור על הפער בין הצעת התביעה להסכים ל- 4 ימי מעצר, לבין בקשת ההארכה ב- 10 ימים שהוגשה בפועל. כמו השופט קמא, גם דעתי אינה נוחה מפער זה, שיוצר רושם של נקמנות כלפי הסנגור מצד הרשויות החוקרות. לכאורה, אם גורמי החקירה מוכנים היו להסכים להארכת מעצר ב- 4 ימים בלבד, לא היה מקום לבקש 10 ימים, אלא אם כן בינתיים חלו התפתחויות משמעותיות בחקירה. עיון במידע שהוצג בפניי בעניין חקירתו של העורר מלמד כי לא היו התפתחויות שהצדיקו תקופת מעצר כה ארוכה יחסית לזו שהוצעה לסנגור.

יחד עם זאת, איני מקבל את טענת הסנגור כי לבית המשפט קמא לא הייתה סמכות לדון בבקשת התביעה להאריך את המעצר בטרם הסתיימה תקופה המעצר הקודמת. תקופות המעצר שמאשר בית משפט הן תקופות מעצר מרביות, המתירות לגורמי החקירה להחזיק בנחקר במעצר עד לסיומן, אך אינן מחייבות אותן למצות אותן עד תום. גורמי החקירה רשאים לשוב לבית המשפט עוד לפני תום תקופת מעצר שאישר בית המשפט: אם כדי לבקש שחרורו של העצור, ואם כדי לבקש הארכת מעצרו, למשל, אם מתברר כי תידרש תקופת מעצר רצופה וממושכת.

במקרה זה, העורר חשוד - ואף הודה - במעורבות בתכנון חטיפה, שהסיכון העולה ממנה ברור לכל מי שחי במדינת ישראל בשנים האחרונות. חקירתו של העורר - להבדיל מחקירות של מעורבים אחרים - מצויה בשלביה האחרונים, אך הייתה הצדקה להארכת המעצר בימים ספורים לשם השלמתה.

כיוון שבית המשפט קמא שקל את טענות ההגנה בנושא התנהלות גורמי החקירה, ערך איזון נכון בין צורכי החקירה לבין ציפייתו של העורר לשוב לראות את משפחתו, וכיוון שהתוצאה שאליה הגיע ראויה - לא ראיתי לנכון להתערב בה.

הערר נדחה אפוא.

ניתנה היום, 30 בינואר 2013, י"ח בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: